מ’ הינו ערבי יליד הגדה, שהיה משת”פ של השב”כ וכעת חי בחיפה עם אישתו ושמונת ילדיו.

מ’ מוצא פרנסתו בעבודות מזדמנות בשוק הפשפשים בעיר התחתית ושם הכיר את ע’ שהיה בעל רכב “טרנזיט” בו הסיע עובדים לשוק הפשפשים, והחזירם לביתם בסוף יום העבודה.

בין לבין, היה מסתובב ע’ בשוק, מבצע עסקאות שונות וגם שלח ידו, ככל הנראה ברכוש גנוב, עיסוק שהביא אליו את המשטרה.

ע’ סבר שמ’, הוא זה שהלשין עליו (דבר שלא היה ולא נברא) ויום אחד תפס את מ’ (ע’ הוא אדם גדל גוף בגובה של 2 מטר לערך) עם חברו והם היכו אותו מכות נמרצות.

מ’ העדיף שלא להגיש תלונה במשטרה ולאחר יומיים, משפגש את ע’ ושניים מחבריו ברחוב, שלף סכין ודקר את ע’ בבטנו.

כנגד מ’ הוגש כתב אישום בבימ”ש השלום בחיפה בפני כב’ השופט זאיד פלאח כשהעבירה המיוחסת לו – פציעה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 335 לחוק העונשין שעונשה המירבי הינו – 6 שנות מאסר.

כידוע, בתי המשפט נוהגים בשנים האחרונות להחמיר בעבירות של שימוש בסכין לשם יישוב סכסוכים, ונוהג לשלוח נאשמים בסוג זה של עבירה למאסר בפועל לתקופות ממושכות, ללא התלבטויות מרובות.

מ’, שידע זאת, פנה אל עו”ד אבי תגר כדי לסייע לו בצרה אליה נקלע.

לאחר שבחן עו”ד תגר את חומר הראיות, המליץ בפני מ’ להודות בעבירה המיוחסת לו  וזאת – חרף העובדה שמ’ הכחיש מכל וכל את האשמה במשטרה.

מסתבר שהעצה שנתן עו”ד תגר למרשו הוכיחה עצמה, ובגדול.

השופט התחשב בהודאתו ובעוד נסיבות מקלות נוספות, כולל העובדה שהוזכרה לעיל (המכות שספג מ’ מהמתלונן) והעובדה שמ’ היה נתון במעצר בית חלקי במשך 13 חודשים והורה כי מ’, הנאשם, ירצה 6 חודשי עבודות שירות וזאת בניגוד לעמדת ב”כ המדינה שדרש מאסר בפועל בין שנה ל- 4 שנים.

הנה כי כן, מסתבר כי הודאה בזמן המתאים אינה בהכרח דבר פסול ועשויה, במקרים מסוימים ובנסיבות המתאימות,  להוביל לתוצאה מיטבית.

עובדה מעניינת נוספת – התביעה לא הגישה ערעור על קולת העונש והעונש המקל במידה קיצונית נשאר על כנו.

admin