כל נושא המעצרים, כולל מעצר עד תום ההליכים הוא נושא כאוב ביותר לגבי אדם שעבר את חוויית המעצר, על זאת יוכל להעיד כל עורך-דין מעצרים שלקוחותיו נעצרו ע"י המשטרה, מה גם, שחוקר משטרה, כשיושב מולו נחקר, יודע היטב באיזה לחצים נמצא הנחקר והוא יודע לנצל היטב את מצבו של הנחקר על מנת ללחוץ עליו להתוודות על מעשיו, ולכן, רבים הנחקרים שעושים את הטעות הקלאסית ומוסרים לחוקר את כל המידע אותו ביקש וזאת – תמורת הבטחתו כי אם יעשה כן – הוא לא ייעצר.

הטעות הזו היא כפולה:

1. לא אחת, החוקר לא עומד בהבטחתו לשחרר את הנחקר בתום החקירה ועוצר אותו למרות שהבטיח לשחררו.
2. הנחקר לא ער לעובדה כי עדיף להיעצר למספר ימים ואחר כך להשתחרר, מאשר להשתחרר בתום החקירה ולאחר מכן להישפט לתקופת מאסר ממושכת לכשיוגש כתב האישום נגדו, וכל זאת מאחר ומסר את כל הראיות כנגדו למשטרה על מגש של כסף.

לפני החקירה על החוקר ליידע את הנחקר כי הוא זכאי להתייעץ עם עורך-דין בטרם ייחקר אך החוקר לא תמיד עושה זאת ולפעמים "שוכח" להעמיד את הנחקר על זכויותיו (למרות שלא יודה בכך בזמן המשפט – כשהסנגור חוקר אותו בחקירה נגדית).

לכן, חשוב ביותר הוא כי הנחקר יודיע לחוקר כי הוא מעוניין להיוועץ בעורך-דין בטרם ייחקר והחוקר ייאלץ לאפשר לו להתקשר לעורך דינו.

כמובן שאם הנחקר מוזמן לחקירה מבעוד מועד ולא באופן מפתיע או שהוא נעצר ללא התרעה, טוב יעשה אם יתקשר לעורך-דין הבקיא בפלילים ובדיני מעצרים על מנת שהלה ידריך אותו מה לעשות, איך להתנהל מול החוקר ומה הן אפשרויותיו השונות.

מניסיוני רב השנים בפלילים ובמעצרים הגעתי למסקנה כי לא ניתן להפריז בחשיבותה של פגישה כזו ותדרוך כזה לגבי תוצאותיו של המשפט, אם וכאשר יתקיים והוא עשוי להיות ההבדל בין זיכוי להרשעה ובין מאסר לחירות.

חשוב לזכור גם, כי לא תמיד כשהחוקר מאיים במעצר, הוא אכן, יממש את איומו, ולפעמים הוא מאיים בלבד אך ורק, כאמור, כדי להפחיד את הנחקר על מנת לדרבנו להתוודות בפניו.

כמו כן, על הנחקר לזכור היטב, כי אפשרותו של החוקר לעצור את הנחקר מוגבלת ל- 24 שעות בלבד, וזאת – ללא צו שופט.

לאחר מכן, אם ברצונו להאריך את המעצר, עליו להביא את הנחקר בפני שופט ואז יחליט השופט (ולא החוקר) אם יש מקום להמשך המעצר אם לאו.