סגירת תיק במשטרה – עילת הסגירה

כאשר נפתחת חקירה משטרתית בנושא כלשהו, קיימות בסוף החקירה 2 אפשרויות:

המשטרה סבורה שקיים חומר כנגד החשוד על מנת להגיש כתב אישום נגדו ובמקרה זה היא תעביר את התיק ללשכת התביעות המשטרתית או לפרקליטות המחוז (תלוי בסוג העבירה) על מנת שיוחלט שם אם, אכן, יש מקום להגשת כתב אישום.

היתה המשטרה (או רשויות התביעה, אם התיק הגיע אליהן) סבורה שחומר הראיות אינו מצדיק הגשת כתב אישום – ייסגר התיק, וכאן עלולה לצוץ בעיה.

עילת הסגירה הרצויה ביותר הינה מחוסר אשמה.

סגירת התיק בעילה זו מצביעה על כך שהחשוד נקי מכל חשד וכל החשדות כנגדו היו עורבא פרח.

היכן מתחילה הבעיה?

כשעילת הסגירה הינה או חוסר עניין לציבור או חוסר ראיות.

אם התיק נסגר מחוסר עניין לציבור, ברור שהאיש ביצע את המעשה בו הוא נחשד, אך רשויות האכיפה הגיעו למסקנה כי המעשה לא כל כך חמור על מנת להגיש כתב אישום בגינו, וכי אין עניין ציבורי בכך.

הבעיה מחריפה כשהתיק נסגר מנימוק של חוסר ראיות.

פרושו של המונח בלשון בני אדם הוא פשוט – יש מקום לסברה שאולי כן היית מעורב בעבירה בה נחשדת, אך לא הצלחנו למצוא ראיות לביסוס כתב אישום ולכן, ורק משום כך, הצלחת לצאת מן העניין.

ישנם אנשים שחשים, לפעמים בצדק, שעילת סגירה זו עושה עמם עוול והם מעוניינים לשנותה לעילת סגירה מחוסר אשמה מאחר והם רואים בכך סוג של כתם.

ןבכן, קיימת אפשרות כזו.

על החשוד לבקש את חומר החקירה מהמשטרה אם בעצמו ואם באמצעות עורך דין, לבדוק ולנתח אותו ואם הוא מוצא כי אכן – דין עילת הסגירה להשתנות – הוא זכאי לפנות ליועץ המשפטי לממשלה תוך 30 יום מיום שהודיעו לו על סגירת התיק ולנסות לשכנעו כי מן הראוי לשנות את עילת הסגירה.

השתכנע היועץ המשפטי כי יש מקום לכך – תשונה העילה.

במידה ולא, כמובן שעילת הסגירה – חוסר ראיות – תישאר על כנה.